סיפור אמבטיה

איזה באסה שנעלמתי לי ככה. אני ממש לא מבסוטית מזה.

נכנסנו לישורת האחרונה במחקר שאני מנהלת והלחצים עצומים וכך שעות העבודה. עם כל הרצון הטוב שלי לתחזק את הבלוג הזה, אני באמת, באמת לא מספיקה.

מה עוד שלאחרונה גם החלטנו ללכת על שיפוץ חדר האמבטיה שלנו. לא ממש תכננתי להכנס לזה עכשיו, אבל נראה לי שקרמיקות שעוד רגע נופלות עלינו הן סיבה מספיק טובה, נכון?

אז את המעט זמן פנוי שיש לי (משהו כמו בין 09-10 בבוקר ובין 22-23 בלילה) השקעתי בחיפושים קדחתניים אחר חומרים לחדר אמבטיית החלומות שלי.

הטירוף הראשוני שפקד אותי סבב סביב אריחים משושים. התאהבתי בהם במהלך הגלישות הליליות לעולם הפינטרסט - עולם שכולו יופי וטוב ולא, לא יכולתי לוותר עליהם לטובת שום דבר אחר.

אבל, זה לא היה פשוט כל כך למצוא אותם. הם התחבאו היטב בכמה חנויות בודדות בלבד ותחת מחירים שערורייתיים, וחלקם הגדול התאימו אך ורק לקירות. הייתם צריכים לראות את פרצופי המוכרים כשביקשתי "אריח...פשוט ....6 צלעות... you know?". האינטרנט מפוצץ בהם, אבל לא פה...לא פה.

בסוף הגעתי למנוחה ולנחלה ב"נגב". שם הם חיכו לי, לא בדיוק התאומים הסיאמיים של מה שרציתי, אבל מספיק קרובים לזה - אריחים משושים, אפורים, פרקטיים ויפים. (כאן ההזדמנות להודות לרונית כפיר וסיגל בן נון המותקיות האלו, שהצטרפו לחיפוש אחר האריחים האבודים).

השלב הבא היה הרבה יותר פשוט, לקירות היה לי ברור שאני רוצה אריחים לבנים, משהו שלא ימאס לי ויוכל לעבור טרנספורמצייה לסגנון אחר, מתי שרק יתחשק.  השילוב של אריחי סאבווי ניו יורקים שכאלו עם המשושים שלי היה נראה לי כמו שילוב מנצח.

בשלב הזה נעשה הפסקה מתודית לטובת תמונת ה״לפני״. לא משהו שהייתי מתגאה בו. מראה האמבטיה היתה נקודת התורפה של הבית הזה למן היום הראשון. אומנם איכות התמונה מוסיפה עוד שמן למדורה, אבל בינינו: יאק!!!!!

תהליך ההריסה:

האריחים מונחים במקומם. עבודת נמלים



אחרי שסאגת האריחים הסתיימה לה ( לא לפני ש"נגב" כתבו בהזמנה את סוג האריח הלא נכון ואחרי חודש המתנה נאלצתי לגלות את זה...) התפניתי לציד השידה. לא רציתי ארון אמבטיה סטנדרטי וגם לא רציתי או יותר נכון לא יכולתי להתמודד כרגע עם בנייה עצמית של כזה, אז פניתי למקום שבו השמיים הם הגבול והמבחר עצום. דליה ארמוני. חנות מקסימה עם המון סחורה בסגנון שכמותינו אוהבים. מצאתי שידה במחסן שלהם, כזו שאינהה צבועה שמנת. ההתלבטות היתה קשה מאוד, אבל יצא לטובה.

הם גם חוררו את השידה עבור כיור מתאים (איקאה) וציפו ביאכט וארניש נגד מים ובקיצור עשו אחלה עבודה! עכשיו אני מנסה להבין איזה עוד רהיטים אני צריכה (ואני ממש לא) כדי למצוא תירוץ להגיע שוב.

את כל ציוד האינסטלציה- ברזים, אסלה וכו׳ רכשנו בחנות קטנה בראשון לציון. שירות מצויין, בלי שופוני ובלי פלצנות מחירים תחרותיים והכל הגיע טיק טק. ש.ד.י ראשון למי שמתעניין.

המנורות היו סיפור עלייה בפני עצמו. סיפור של גבורה ואומץ. נתקלתי בהן ב- Restroration Hardware אחרי שכבר יצאתי מדעתי עם מנורות מדהימות אחרות שלא הצלחתי להחליט ביניהן. כשראיתי את אלו, נפל הפור.

הבעיה שהם לא עושים משלוחים מחוץ לארה"ב והאמת טוב שכך. האריזות שלהן מוטרפות. לוקחים מקדמי בטיחות מבחינת אריזה כאילו מדובר במשלוח חומרים ביולוגיים מסוכנים לסביבה.

שלחתי את כל ארבעת המנורות לקולגה שלי בארה"ב. האומללה לא ידעה מה מחכה לה (וגם אני לא). 4 מנורות ממש לא גדולות נארזו ב- 6 קרטונים אימתניים. פלא שנשאר לה מקום בכלל לזוז ב- cubicle הקטן שלה במשרד.

אני בטוחה שהיא לא יכלה לשמוח יותר, כשסוף סוף הגעתי ואספתי את הפגע.

אחר כך הרחמים עברו ממנה לחדרנית במלון. טוב, הבנתם את הרעיון.

לשמחתי הכל הגיע בשלום לארץ, בלי שברים ובעיקר בלי הקרטונים שהשארתי מאחוריי. וכן, הבחירה לחלוטין היתה מוצלחת וכל המאמץ היה שווה. מאז אני מאוהבת ב- RH קשות.

 [תמונות ישירות מהאתר של RH]

 

2 תאי המתכת האלו סחבתי איתי מברלין. אנחנו קוראים להם פה בבית "מגירות השטאסי". יכולה לדמיין אותן על שולחן משרדי משנות ה- 60 במשרד אפרורי ומנוכר מתבוננות על העצור שיושב לחקירה בחשד שיצר קשר עם העולם המערבי... ולמרות זאת, הן מתאימות מבחינה עיצובית לאמבטיה שלי, ומאפסנות את הבשמים ושאר הקרמים-שממים שלנו. 

ומה נותר עכשיו? בגדול אמבטייה היא לא האופציה המועדפת עלי. אני מעדיפה מקלחון בהרבה! ומה עוד שהמקלחון יכול להיות רחב ידיים. אז החלפנו. למשימה בחרתי את "זכוכית פרץ" ברחובות, בעקבות המלצה חמה של נתנאלה, עליה אני סומכת בבחירת אנשי מקצוע. היתה לנו בעיה כי יש לנו קיר תומך אחד בלבד ולמעשה היינו צריכים ליצור אקווריום. כמובן שאחרי שהתרגלתי לרעיון, בא המודד שלהם והפכנו את התוכנית על פיה. יצרנו מקלחון Walk in, סה"כ "ר" עשויה מזכוכית, אבל מראה נקי שלא חונק את החלל. וכן, אני יודעת שחלק מכן ישאלו, איך לא משפריץ החוצה. אז כן יש זרזיפים בודדים, אבל לא פחות מאשר שפתיחת דלת מלקחון או יציאה מאמבטיה היו יוצרים. אם הרצף עושה שיפוע טוב, אז אנחנו בסדר.

לסיכום, כל התהליך הזה לקח מספר חודשים של המתנה, חיפוש, חגים וכו'. מי שמנוסה בשיפוצים בטח מגלגל עיניים עכשיו, על איך לקחתי את זה כל כך קשה. אבל האמת שזו היתה הפעם הראשונה שאני משפצת משהו מאפס וסומכת על הטעם שלי והולכת איתו עד הסוף. זה היה אתגר לא פשוט בכלל לראות את כל התמונה בראש, בעיקר כשיש כל כך הרבה היצע בשוק. אפילו בין 2 אסלות התלבטתי יומיים.

אבל זה היה נסיון מצויין. ולמזלי גם היה לי קבלן שיפוצים מתנה משמיים, מדהים אמיתי. שכל מילה שלו היתה חקוקה בסלע. שעה זו שעה, מחיר זה מחיר ובעיקר כל כך פרופקציוניסט שבשלב מסויים הייתי צריכה לגעור בו להרפות.

סוף דבר - עכשיו אפשר להרפות את השרירים בערב ולנסות לשטוף ממני את הסטרס בנחת במקלחת מפנקת.