מה מאוקטובר??

יכול להיות? שמאוקטובר (שימו לב - 2013)  לא כתבתי כלום? 
אולי זה כבר פאסה, אבל לפחות לטובת שנה הבאה, לקראת פורים כאשר כולן יתרוצצו ברשת לחפש רעיונות לתחפושות, אולי אז יתגלגלו לפוסט הזה וזה יעזור למישהו במשהו.

השנה היו דרישות ברורות מצד הצמד חמד. בעצם, כל שנה וכל יום אם נהיה מדוייקים, יש דרישות מצד הצמד חמד. אבל זה כבר לפוסט אחר.

אלה מאוד רצתה להתחפש לפיראטית ועם כל זה שזו לא התחפושת הכי מקורית עלי אדמות, אני דווקא אהבתי את הרעיון. הוא ישים, יפה ובעיקר יכול לענות על משאלותיה שכוללים שמלה נפוחה. איך לא?

אז המשימה היתה די פשוטה אני חייבת לציין. במשפט אחד כמעט כל התחפושת התבססה על תפירת מכפלות, יצירת צינור לגומי וכיווץ הבד. פשוט נכון?
התחפושת כולה נתפרה על ידי. כולל החולצה, פחות הבנדנה והמגפיים המטריפים שהלוותי מתחפושת דיסני אחרת שיש לה.

 אז מה היה לנו כאן:
*  פיראטית אחת קשוחה לאללה. תזהרו היא חושפת שיניים
* שכבת חצאית תחתית מטול אדום והיא הארוכה ביותר משאר השכבות
* שכבת חצאית פסים שחור לבן, מבד לייקרה איכותי. היא נתפרה כפול כך שיש לה עובי יפה ולכיווצים שלה    
   יש המון נוכחות.
* מן גלימה של טול שחור שנתפרה לסרט סאטן עבה ושחור. זו השכבה העליונה ביותר.
* חולצה כפרית Peasant Blouse למי שיחפש את ההגדרה המתאימה באנגלית מגליון של בורדה.
* מחוך שחור שנעשה מריבוע לבד שחור ועבה (נתפר כשתי שכבות אחת לשנייה) ובקצוות שלו הכנתי חורים   
  עם חישוקי מתכת מתאימים (המכשיר לחורים והחישוקים ניתן למצוא בדרום תל אביב באיזור אביזרי  
  האופנה, מסביב לדרך יפו)

יונתן עשה לי חיים קלים הפעם. הוא באהבתו הגדולה למוסיקה ונגינה, החליט להתחפש לסלאש. כן כן הגיטריסט הסופר מוכשר של לקחת Guns & Roses.
המשימה הכי קשה פה היתה למצוא פאה מתולתלת, אבל אין פאה שלא תמצאו בברוריה בדיזנגוף, סנטר בתל אביב.

תכלס, נורא צחקנו מהתחפושת הזו וכמה היא יצאה דומה למקור...
עכשיו סימנו v על פורים וצריך להתכונן לפסח ועוד יותר חשוב לעובדה שבקרוב אני אהיה דודה!!!
אז נסיכה אחת קטנה מחכה להוולד בקרוב, ואני בהכנות קדחתיות ויצירתיות. כמובן שעוד לא יכולה לחלוק איתכם דבר כי זה סוד אבל כדי לא לייאש אף אחד מהתדירות המזויעה של הכתיבה שלי אני יכולה לפחות להבטיח שיהיה עוד פוסט בקרוב.

יום הולדת פיות

באמת המון המון זמן עבר מהפוסט האחרון שלי. אני חושבת שזה בהחלט החופש הארוך ביותר שלקחתי אי פעם מהבלוג.

אבל לפעמים צריך להתחיל מחדש מאיפשהוא, אז נראה לי שיום ההולדת של אלה שלי היא בהחלט נקודה מצויינת. גם כי הכנתי דברים, גם כי יש לי המלצות וגם כי היה כיף, ולמה לא לחלוק?

 

יום הולדת חמש. זה כנראה יום ההולדת הראשון שאלה היתה במודעות מלאה לבואו והיא ציפתה במשך חודשים כה רבים להיות כבר בת חמש. עד עכשיו חגגנו לה בעיקר בארוחה משפחתית, אבל השנה זה היה כבר שונה והיא ממש ביקשה. ואפילו ידעה שהיא רוצה יום הולדת פיות.

 

כאו נכנס לפעולה תא זכרון בודד וזקן שנוצר אי שם לפני 6+ שנים, כשיונתן היה בן 3+. אז הוזמנו למסיבת יום הולדת בגן, ולמסיבה הביאו זוג שחקנים, תפאורה מרהיבה ופעילות משובחת במיוחד לצלילי מוזיקה נעימה ויפה. כבר אז ידעתי שאני חייבת מתישהוא להביא את החברה האלה למסיבה שלנו.

 

במשך השנים, יונתן לא שיתף פעולה  עם הרעיון - מה לו ולפיות ואבירים? תביאו פיראטים, תביאו ספיידרמן, star wars...אבל טוב שאלה יודעת מה טוב בשבילה וצ'יק צ'ק העניין היה סגור.

 

אתמול, אחה"צ היום הגדול הגיע, הגינה קושטה בקישוטים פשוטים שהכנתי, אבל שעשו את העבודה בהחלט:

 

שרשרת דגלים ארוכה בטירוף שהטוויסט בה הוא הבדים. הפעם לא בדי כותנה, אלה בדים אוריריים כגון תחרות,  שיפון, סטן, טול. חשוב לבחור גם פלטת צבעים שעליה תחזרו אחר כך באלמנטים אחרים.

היופי הוא שדיוק החלק הכי מעניין פה. בדים "נוזליים" לא קל לגזור הם תמיד מחליקים בדרך כלל התוצאה של הגזריה עקומה למדי. אבל כמו שאמרתי אין לזה שום משמעות פה ועבודת "חפיף" תתקבל יפה.

בין המשולשים אפשר לשלב סרטי רקמה ותחרה עבים .

 

 

התוצאה המתקבלת בהחלט תואמת את האוירה

אחרי תפירה של 20 מטרים של דגלים, רציתי להוסיף עוד טיפה קישוט, ולכן הלכתי על כדורי הנייר שמשמשים אהילים. אםשר לקנות אותם די בזול (ראיתי בין 8-20 ש"ח תלוי בגודל).

גם כאן, במינימום השקעה הם הפכו ליפיפיים ומוסיפים מאוד. בסה"כ קשרתי רצועות מהבדים שהשתמשתי בהם לשרשרת דגלים. ללא גזירה מוקפדת אבל עם תוספת של סרטי סטן, זה יצא בדיוק זה.

 

 

בהמשך התמונות, תוכלו לראות כמה הקישוטים הפשוטים האלו הוסיפו לאוירה. במיוחד בשעות הערביים הנפלאות של יום שישי.

 

השימוש בבדים לא הסתיים פה. כשאני צריכה מפה גדולה אני אף פעם לא קונה מפה מוכנה. סיבוב קצר לנחלת בינימין מסדר אותי בד"כ בשישית מהמחיר של מפה בחנות. לשולחן בחרתי למעשה 2 בדים: האחד עבה בצבע זהב מיושן שהיה השכבה התחתונה. מעליו שיפון ורוד ועם ברק נצנצים. אחד מעל השני. מעליהן ראנר נוצצים ורוד עתיק שנקנה בחנויות של החד פעמי. זה מגיע בגליל ומצויין לשדרוג שולחנות חג למי שמחבב נצנצים באופן מיוחד. 

 

 

 

כמיטב המסורת היינו זקוקות גם לזר יום הולדת. לצורך כך קניתי זר בסיסי ביותר עם כמה פרחים פשוטים שהודבקו עליו. אליו הוספתי פרפר ששימש אותנו פעם לקישוט הסוכה, ו- 2 ציפורים מתוקות, מאיזו קנייה של "פעם בטח אצטרך ציפורים".

מאחור שוב קשרתי רצועות מהבדים הקודמים. ווואלה - זר יום הולדת.

 

אחרי ההכנות הללו, הגיע תורם של שקיות ההפתעה. מכיון שהפיה והאביר שבאו להפעיל את הילדים נתנו להם מתנות משלהם, אני החלטתי להכין שקיות קטנות ומינימליסטיות עם כמה ממתקים. במקור היו לי כל מיני רעיונות, אבל בסוף בחרתי בצד הפרקטי והזול יותר והמלצת מיוק ונתנאלה תפרתי שקיות פשוטות מנייר סנדביץ. כן, נייר סנדביץ הכי פושט מהמכולת, יוצא נפלא בעיקר בגלל החצי שקיפות שלו.

כל דף נחתך לחצי (הייתי צריכה שקיות די קטנות) ונתפר בתפר אחד לאורך ולרוחב. מכניסים את ההמתקים וסוגרים עם דולי פשוט מנייר (גם להשיג בכל חנויות החד פעמיים למיניהם) מוסיפים סרט וזהו.

 

 

 

 

מה עוד נשאר לנו להכין לפני שהאורחים מגיעים?? אהה כן! חשוב מאוד! הזמנות!

ההזמנות היו החלק הכי מאומץ בכל הסיפור. שוב רציתי משהו לא בנאלי, ובאחד השיטוטים בפינטרסט נפלתי על דוגמא של הזמנה בצורת שרביט. היה לא קל להכין מעל ל- 35 כאלו, אבל זה היה כיף ושווה כי הילדים גם מצאו בזה משחק.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עבור ההזמנות כל מה שצריך זה נייר בריסטול, או נייר מדוגם שבא לכם. שבלונה של כוכב, מקלות עץ שקונים בחנויות יצירה, אבקת נצנצים, סרטים שונים ומאוד ממומלץ ספריי דבק. למה מומל. ספריי דבק? כי כושר הכסוי האחיד שלו הרבה יותר טוב וככה הנצנצים נדבקים על כל פני הכוכב ולא נופלים. בתמונה הראשונה אפשר לראות את התוצאה כפי שנראית בשימוש בספריי דבק וזאת לעומת התמונה השנייה בה עדיין לא הפנמתי שעדיף ספריי...

 

בגדול מדפיסים קודם את הטקסט להזמנה, גוזרים מסביב את צורת הכוכב ומכינים תאום רק בלי הטקסט. מתיזים ספריי דבק על הצד של כל כוכב, מכניסים ביניהם את המקל על ומדביקים כוכב על כוכב.

אחר כך מתיזים ספריי על צד אחד של השרביט וזורים אבקת נצנצים  מעל.  לבסוף מוסיפים סרטים בבסיס המקל. יופי. עכשיו יש עוד 34 להכין...

 

טוב, מתי מתחיל היום הולדת??? אז כמו שהכרתי, החברה שהזמנתי להפעלה היא מיוחדת במינה. ותיכף תראו למה. קוראים להם  Jovle - www.jovle.co.il  והפיה שהגיעה עם האביר היתה ממש פיה אמיתית. עדינה ויפיפייה.

השלב הראשון היה הקמת התפאורה - היום הולדת מתחילה במפגש הילדים ליד עץ המשאלות. הם הקימו עץ ועל אלה הוטלה המשימה להוסיף לו אבקת קסם לפני שהילדים מגיעים. היא לקחה את המשימה ברצינות מרובה (כזו שלא הצלחתי לטאטא החוצה מהבית אחרי מספר נסיונות לא מבוטל).

 

 

שנייה לפני שהילדים מתחילים להגיע וההתרגשות בשיאה,  נסיכת הפיות, נסיכת יום ההולדת והאביר כורתים ברית לפיה יובילו את הילדים באומץ רב לעמק הפרפרים הלבנים.

הילדים מגיעים והחגיגה מתחילה...במהלכה כל ילדה הפכה פיה עם כנפיים וכל ילד הפך אביר עם גלימה

 היו משימות שדרשו אומץ רב וכוח (כמו לעבור דרך הביצה הטובענית ואפופת העשן...)








 ולחלק לילדים שרשרות אש שיגבירו את אומץ ליבם

 

 

 

 

בתמונה הזו לא נגע שום אפקט דיגיטלי! שעות הערביים במלוא הדרן

 

 

וגם כאן אין חגיגה בלי עוגה [שאותה אפה אבא של אלה והיא יצאה יאמי אמיתית]



הילדים קיבלו כל אחד קאפקייק חמוד וקטן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לסיכום אומר שמי שעשה באמת את כל מסיבת היום הולדת הזו היא קודם כל אלה שהתנהגה למופת ונשאבה לתפקיד עמוק ולכן גם היום הולדת הזה היה חויה מיוחדת מאוד עבורה (אני די בטוחה שהיא בטוחה שהיא הגיעה לעמק הפרפרים הלבנים). מאוד חששתי שהיא ככה תקפא לה ברגע שכל הילדים יגיעו וההתרגשות וכו', אבל המפעילים מג'ובלה היו פשוט מדהימים עם רגישות ושלווה יוצאת דופן, ונתנו לה את המקום שלה בתור ילדת יום ההולדת.

 

באמת ממליצה בחום לכל מי שמחפש פעילות ברמה גבוהה שלא מזלזלת בילדים (ובכסף של הוריהם).

 

 

אז כך הסתיימה לה מיני הפקה. עכשיוהגדול שלי הודיע שהשנה היום הולדת שלו לא יעבור בשקט עם כמה חברים שהולכים לסרט....אנחנו עוד נראה.

סיפור אמבטיה

איזה באסה שנעלמתי לי ככה. אני ממש לא מבסוטית מזה.

נכנסנו לישורת האחרונה במחקר שאני מנהלת והלחצים עצומים וכך שעות העבודה. עם כל הרצון הטוב שלי לתחזק את הבלוג הזה, אני באמת, באמת לא מספיקה.

מה עוד שלאחרונה גם החלטנו ללכת על שיפוץ חדר האמבטיה שלנו. לא ממש תכננתי להכנס לזה עכשיו, אבל נראה לי שקרמיקות שעוד רגע נופלות עלינו הן סיבה מספיק טובה, נכון?

אז את המעט זמן פנוי שיש לי (משהו כמו בין 09-10 בבוקר ובין 22-23 בלילה) השקעתי בחיפושים קדחתניים אחר חומרים לחדר אמבטיית החלומות שלי.

הטירוף הראשוני שפקד אותי סבב סביב אריחים משושים. התאהבתי בהם במהלך הגלישות הליליות לעולם הפינטרסט - עולם שכולו יופי וטוב ולא, לא יכולתי לוותר עליהם לטובת שום דבר אחר.

אבל, זה לא היה פשוט כל כך למצוא אותם. הם התחבאו היטב בכמה חנויות בודדות בלבד ותחת מחירים שערורייתיים, וחלקם הגדול התאימו אך ורק לקירות. הייתם צריכים לראות את פרצופי המוכרים כשביקשתי "אריח...פשוט ....6 צלעות... you know?". האינטרנט מפוצץ בהם, אבל לא פה...לא פה.

בסוף הגעתי למנוחה ולנחלה ב"נגב". שם הם חיכו לי, לא בדיוק התאומים הסיאמיים של מה שרציתי, אבל מספיק קרובים לזה - אריחים משושים, אפורים, פרקטיים ויפים. (כאן ההזדמנות להודות לרונית כפיר וסיגל בן נון המותקיות האלו, שהצטרפו לחיפוש אחר האריחים האבודים).

השלב הבא היה הרבה יותר פשוט, לקירות היה לי ברור שאני רוצה אריחים לבנים, משהו שלא ימאס לי ויוכל לעבור טרנספורמצייה לסגנון אחר, מתי שרק יתחשק.  השילוב של אריחי סאבווי ניו יורקים שכאלו עם המשושים שלי היה נראה לי כמו שילוב מנצח.

בשלב הזה נעשה הפסקה מתודית לטובת תמונת ה״לפני״. לא משהו שהייתי מתגאה בו. מראה האמבטיה היתה נקודת התורפה של הבית הזה למן היום הראשון. אומנם איכות התמונה מוסיפה עוד שמן למדורה, אבל בינינו: יאק!!!!!

תהליך ההריסה:

האריחים מונחים במקומם. עבודת נמלים



אחרי שסאגת האריחים הסתיימה לה ( לא לפני ש"נגב" כתבו בהזמנה את סוג האריח הלא נכון ואחרי חודש המתנה נאלצתי לגלות את זה...) התפניתי לציד השידה. לא רציתי ארון אמבטיה סטנדרטי וגם לא רציתי או יותר נכון לא יכולתי להתמודד כרגע עם בנייה עצמית של כזה, אז פניתי למקום שבו השמיים הם הגבול והמבחר עצום. דליה ארמוני. חנות מקסימה עם המון סחורה בסגנון שכמותינו אוהבים. מצאתי שידה במחסן שלהם, כזו שאינהה צבועה שמנת. ההתלבטות היתה קשה מאוד, אבל יצא לטובה.

הם גם חוררו את השידה עבור כיור מתאים (איקאה) וציפו ביאכט וארניש נגד מים ובקיצור עשו אחלה עבודה! עכשיו אני מנסה להבין איזה עוד רהיטים אני צריכה (ואני ממש לא) כדי למצוא תירוץ להגיע שוב.

את כל ציוד האינסטלציה- ברזים, אסלה וכו׳ רכשנו בחנות קטנה בראשון לציון. שירות מצויין, בלי שופוני ובלי פלצנות מחירים תחרותיים והכל הגיע טיק טק. ש.ד.י ראשון למי שמתעניין.

המנורות היו סיפור עלייה בפני עצמו. סיפור של גבורה ואומץ. נתקלתי בהן ב- Restroration Hardware אחרי שכבר יצאתי מדעתי עם מנורות מדהימות אחרות שלא הצלחתי להחליט ביניהן. כשראיתי את אלו, נפל הפור.

הבעיה שהם לא עושים משלוחים מחוץ לארה"ב והאמת טוב שכך. האריזות שלהן מוטרפות. לוקחים מקדמי בטיחות מבחינת אריזה כאילו מדובר במשלוח חומרים ביולוגיים מסוכנים לסביבה.

שלחתי את כל ארבעת המנורות לקולגה שלי בארה"ב. האומללה לא ידעה מה מחכה לה (וגם אני לא). 4 מנורות ממש לא גדולות נארזו ב- 6 קרטונים אימתניים. פלא שנשאר לה מקום בכלל לזוז ב- cubicle הקטן שלה במשרד.

אני בטוחה שהיא לא יכלה לשמוח יותר, כשסוף סוף הגעתי ואספתי את הפגע.

אחר כך הרחמים עברו ממנה לחדרנית במלון. טוב, הבנתם את הרעיון.

לשמחתי הכל הגיע בשלום לארץ, בלי שברים ובעיקר בלי הקרטונים שהשארתי מאחוריי. וכן, הבחירה לחלוטין היתה מוצלחת וכל המאמץ היה שווה. מאז אני מאוהבת ב- RH קשות.

 [תמונות ישירות מהאתר של RH]

 

2 תאי המתכת האלו סחבתי איתי מברלין. אנחנו קוראים להם פה בבית "מגירות השטאסי". יכולה לדמיין אותן על שולחן משרדי משנות ה- 60 במשרד אפרורי ומנוכר מתבוננות על העצור שיושב לחקירה בחשד שיצר קשר עם העולם המערבי... ולמרות זאת, הן מתאימות מבחינה עיצובית לאמבטיה שלי, ומאפסנות את הבשמים ושאר הקרמים-שממים שלנו. 

ומה נותר עכשיו? בגדול אמבטייה היא לא האופציה המועדפת עלי. אני מעדיפה מקלחון בהרבה! ומה עוד שהמקלחון יכול להיות רחב ידיים. אז החלפנו. למשימה בחרתי את "זכוכית פרץ" ברחובות, בעקבות המלצה חמה של נתנאלה, עליה אני סומכת בבחירת אנשי מקצוע. היתה לנו בעיה כי יש לנו קיר תומך אחד בלבד ולמעשה היינו צריכים ליצור אקווריום. כמובן שאחרי שהתרגלתי לרעיון, בא המודד שלהם והפכנו את התוכנית על פיה. יצרנו מקלחון Walk in, סה"כ "ר" עשויה מזכוכית, אבל מראה נקי שלא חונק את החלל. וכן, אני יודעת שחלק מכן ישאלו, איך לא משפריץ החוצה. אז כן יש זרזיפים בודדים, אבל לא פחות מאשר שפתיחת דלת מלקחון או יציאה מאמבטיה היו יוצרים. אם הרצף עושה שיפוע טוב, אז אנחנו בסדר.

לסיכום, כל התהליך הזה לקח מספר חודשים של המתנה, חיפוש, חגים וכו'. מי שמנוסה בשיפוצים בטח מגלגל עיניים עכשיו, על איך לקחתי את זה כל כך קשה. אבל האמת שזו היתה הפעם הראשונה שאני משפצת משהו מאפס וסומכת על הטעם שלי והולכת איתו עד הסוף. זה היה אתגר לא פשוט בכלל לראות את כל התמונה בראש, בעיקר כשיש כל כך הרבה היצע בשוק. אפילו בין 2 אסלות התלבטתי יומיים.

אבל זה היה נסיון מצויין. ולמזלי גם היה לי קבלן שיפוצים מתנה משמיים, מדהים אמיתי. שכל מילה שלו היתה חקוקה בסלע. שעה זו שעה, מחיר זה מחיר ובעיקר כל כך פרופקציוניסט שבשלב מסויים הייתי צריכה לגעור בו להרפות.

סוף דבר - עכשיו אפשר להרפות את השרירים בערב ולנסות לשטוף ממני את הסטרס בנחת במקלחת מפנקת.