סיפור אמבטיה

איזה באסה שנעלמתי לי ככה. אני ממש לא מבסוטית מזה.

נכנסנו לישורת האחרונה במחקר שאני מנהלת והלחצים עצומים וכך שעות העבודה. עם כל הרצון הטוב שלי לתחזק את הבלוג הזה, אני באמת, באמת לא מספיקה.

מה עוד שלאחרונה גם החלטנו ללכת על שיפוץ חדר האמבטיה שלנו. לא ממש תכננתי להכנס לזה עכשיו, אבל נראה לי שקרמיקות שעוד רגע נופלות עלינו הן סיבה מספיק טובה, נכון?

אז את המעט זמן פנוי שיש לי (משהו כמו בין 09-10 בבוקר ובין 22-23 בלילה) השקעתי בחיפושים קדחתניים אחר חומרים לחדר אמבטיית החלומות שלי.

הטירוף הראשוני שפקד אותי סבב סביב אריחים משושים. התאהבתי בהם במהלך הגלישות הליליות לעולם הפינטרסט - עולם שכולו יופי וטוב ולא, לא יכולתי לוותר עליהם לטובת שום דבר אחר.

אבל, זה לא היה פשוט כל כך למצוא אותם. הם התחבאו היטב בכמה חנויות בודדות בלבד ותחת מחירים שערורייתיים, וחלקם הגדול התאימו אך ורק לקירות. הייתם צריכים לראות את פרצופי המוכרים כשביקשתי "אריח...פשוט ....6 צלעות... you know?". האינטרנט מפוצץ בהם, אבל לא פה...לא פה.

בסוף הגעתי למנוחה ולנחלה ב"נגב". שם הם חיכו לי, לא בדיוק התאומים הסיאמיים של מה שרציתי, אבל מספיק קרובים לזה - אריחים משושים, אפורים, פרקטיים ויפים. (כאן ההזדמנות להודות לרונית כפיר וסיגל בן נון המותקיות האלו, שהצטרפו לחיפוש אחר האריחים האבודים).

השלב הבא היה הרבה יותר פשוט, לקירות היה לי ברור שאני רוצה אריחים לבנים, משהו שלא ימאס לי ויוכל לעבור טרנספורמצייה לסגנון אחר, מתי שרק יתחשק.  השילוב של אריחי סאבווי ניו יורקים שכאלו עם המשושים שלי היה נראה לי כמו שילוב מנצח.

בשלב הזה נעשה הפסקה מתודית לטובת תמונת ה״לפני״. לא משהו שהייתי מתגאה בו. מראה האמבטיה היתה נקודת התורפה של הבית הזה למן היום הראשון. אומנם איכות התמונה מוסיפה עוד שמן למדורה, אבל בינינו: יאק!!!!!

תהליך ההריסה:

האריחים מונחים במקומם. עבודת נמלים



אחרי שסאגת האריחים הסתיימה לה ( לא לפני ש"נגב" כתבו בהזמנה את סוג האריח הלא נכון ואחרי חודש המתנה נאלצתי לגלות את זה...) התפניתי לציד השידה. לא רציתי ארון אמבטיה סטנדרטי וגם לא רציתי או יותר נכון לא יכולתי להתמודד כרגע עם בנייה עצמית של כזה, אז פניתי למקום שבו השמיים הם הגבול והמבחר עצום. דליה ארמוני. חנות מקסימה עם המון סחורה בסגנון שכמותינו אוהבים. מצאתי שידה במחסן שלהם, כזו שאינהה צבועה שמנת. ההתלבטות היתה קשה מאוד, אבל יצא לטובה.

הם גם חוררו את השידה עבור כיור מתאים (איקאה) וציפו ביאכט וארניש נגד מים ובקיצור עשו אחלה עבודה! עכשיו אני מנסה להבין איזה עוד רהיטים אני צריכה (ואני ממש לא) כדי למצוא תירוץ להגיע שוב.

את כל ציוד האינסטלציה- ברזים, אסלה וכו׳ רכשנו בחנות קטנה בראשון לציון. שירות מצויין, בלי שופוני ובלי פלצנות מחירים תחרותיים והכל הגיע טיק טק. ש.ד.י ראשון למי שמתעניין.

המנורות היו סיפור עלייה בפני עצמו. סיפור של גבורה ואומץ. נתקלתי בהן ב- Restroration Hardware אחרי שכבר יצאתי מדעתי עם מנורות מדהימות אחרות שלא הצלחתי להחליט ביניהן. כשראיתי את אלו, נפל הפור.

הבעיה שהם לא עושים משלוחים מחוץ לארה"ב והאמת טוב שכך. האריזות שלהן מוטרפות. לוקחים מקדמי בטיחות מבחינת אריזה כאילו מדובר במשלוח חומרים ביולוגיים מסוכנים לסביבה.

שלחתי את כל ארבעת המנורות לקולגה שלי בארה"ב. האומללה לא ידעה מה מחכה לה (וגם אני לא). 4 מנורות ממש לא גדולות נארזו ב- 6 קרטונים אימתניים. פלא שנשאר לה מקום בכלל לזוז ב- cubicle הקטן שלה במשרד.

אני בטוחה שהיא לא יכלה לשמוח יותר, כשסוף סוף הגעתי ואספתי את הפגע.

אחר כך הרחמים עברו ממנה לחדרנית במלון. טוב, הבנתם את הרעיון.

לשמחתי הכל הגיע בשלום לארץ, בלי שברים ובעיקר בלי הקרטונים שהשארתי מאחוריי. וכן, הבחירה לחלוטין היתה מוצלחת וכל המאמץ היה שווה. מאז אני מאוהבת ב- RH קשות.

 [תמונות ישירות מהאתר של RH]

 

2 תאי המתכת האלו סחבתי איתי מברלין. אנחנו קוראים להם פה בבית "מגירות השטאסי". יכולה לדמיין אותן על שולחן משרדי משנות ה- 60 במשרד אפרורי ומנוכר מתבוננות על העצור שיושב לחקירה בחשד שיצר קשר עם העולם המערבי... ולמרות זאת, הן מתאימות מבחינה עיצובית לאמבטיה שלי, ומאפסנות את הבשמים ושאר הקרמים-שממים שלנו. 

ומה נותר עכשיו? בגדול אמבטייה היא לא האופציה המועדפת עלי. אני מעדיפה מקלחון בהרבה! ומה עוד שהמקלחון יכול להיות רחב ידיים. אז החלפנו. למשימה בחרתי את "זכוכית פרץ" ברחובות, בעקבות המלצה חמה של נתנאלה, עליה אני סומכת בבחירת אנשי מקצוע. היתה לנו בעיה כי יש לנו קיר תומך אחד בלבד ולמעשה היינו צריכים ליצור אקווריום. כמובן שאחרי שהתרגלתי לרעיון, בא המודד שלהם והפכנו את התוכנית על פיה. יצרנו מקלחון Walk in, סה"כ "ר" עשויה מזכוכית, אבל מראה נקי שלא חונק את החלל. וכן, אני יודעת שחלק מכן ישאלו, איך לא משפריץ החוצה. אז כן יש זרזיפים בודדים, אבל לא פחות מאשר שפתיחת דלת מלקחון או יציאה מאמבטיה היו יוצרים. אם הרצף עושה שיפוע טוב, אז אנחנו בסדר.

לסיכום, כל התהליך הזה לקח מספר חודשים של המתנה, חיפוש, חגים וכו'. מי שמנוסה בשיפוצים בטח מגלגל עיניים עכשיו, על איך לקחתי את זה כל כך קשה. אבל האמת שזו היתה הפעם הראשונה שאני משפצת משהו מאפס וסומכת על הטעם שלי והולכת איתו עד הסוף. זה היה אתגר לא פשוט בכלל לראות את כל התמונה בראש, בעיקר כשיש כל כך הרבה היצע בשוק. אפילו בין 2 אסלות התלבטתי יומיים.

אבל זה היה נסיון מצויין. ולמזלי גם היה לי קבלן שיפוצים מתנה משמיים, מדהים אמיתי. שכל מילה שלו היתה חקוקה בסלע. שעה זו שעה, מחיר זה מחיר ובעיקר כל כך פרופקציוניסט שבשלב מסויים הייתי צריכה לגעור בו להרפות.

סוף דבר - עכשיו אפשר להרפות את השרירים בערב ולנסות לשטוף ממני את הסטרס בנחת במקלחת מפנקת.



רשמים מברלין

השבוע חזרנו אני ויקירי מברלין. כבר די הרבה זמן שהעיר הזו היתה ברשימת ה- to do שלנו, ולא יצא. בעיקר כי לא נסענו לבד בלי הילדים כבר כמה שנים טובות.  וברלין לא נראתה לי כמו היעד האולטימטיבי לבני 8 ו- 4. הפעם אחרי שכנוע קל ופרגון מצד הסבים-סבתות הצלחנו להגיע גם לפה. אומנם קצר...רק 4 ימים, אבל היה בהחלט משובח ביותר. היה קר, היה קפוא, למעשה ממש ירד שלג אבל שום דבר לא עצר אותנו (כולל דלקת חריפה בגיד כף הרגל שלי שגרמה לצליעה רצינית וכאבי תופת).

בקצרה, כי כמו שאמרתי גם הנסיעה הזו היתה "בקצרה", התרשמתי עמוקות מהעיר. לא בשל יופייה המיוחד (כי היא לא ממש יפה באופן מיוחד) בעיקר בשל הרבדים ההסטוריים שלה. שכבה על שכבה על שכבה של הסטוריה - כאלו מפוארות יותר וכאלו חשוכות יותר. נשארתי מסוקרנת ועם רצון לחשוף עוד.
בגלל שזה היה כל כך קצר, אחד הדברים שהחלטנו לעשות זה לקחת סיור מאורגן רגלי של 5 שעות שעובר באתרים החשובים של ברלין. ישנם סיורים בעברית וגם באנגלית אותם מעבירים תושבי ברלין - בד"כ סטודנטים. לא יכולתי לחשוב על להגיע לברלין ולא לראות חלק מהמקומות לפחות ולכן סיור כזה היה פתרון ממש מצויין .
מי שמעוניין תציצו פה: http://www.berlinhebrew.com/tour3.php

אני לא הולכת להרחיב בדיבורים על העיר. יש המון חומר באינטרנט, וממליצה גם לקרוא את הפוסטים של אילאיל זיו על הקפיצה שלה לברלין. אני רק אומר שהחלק הכי הכי מהנה מבחינתינו היה שיטוט אין סופי בשווקי הפשפשים, ובעיקר באיזור של  .Prenzlauer Berg.
ועכשיו אתן לתמונות לדבר בעד עצמן...היה לי קשה לבחור בין התמונות, אז תצטרכו לסבול ולראות את רובן... והפעם התמונות צולמו במצלמת הקומפקטית החדשה שלי. מצלמה מדהימה מדהימה קטנה ונוחה ושובבה לא פחות., או אפילו הרבה יותר. עם עדשת לייקה עם יכולות מרשימות...מה יכולתי לבקש עוד? Panasonic Lumix LX7...מאוהבת בה.

 

 

 

 

 

 

 מצטערת שככה אני זורקת תמונות והולכת, אבל העיר היא כמו שאתם רואים פה. בדיוק. אקלטקטיות משובחת שכוללת מבנים ארכיטקטוניים מרשימים וישנים (ישנים בערבון מוגבל...שכן העיר הופצצה מהאויר במלחמת העולם השניה בצורה רצינית מאוד ורוב המבנים בה חרבו) לצד איזורים מטונפים ומלאי גרפיטי, בתי קפה קטנים ומקסימים מרוהטים א'לה שנות החמישים-שישים, בתים צבעוניים אופיינים לגרמניה וכו'. כל רובע סיפור בפני עצמו..וכאמור אני עוד לא התחלתי אפילו להכיר את העיר....

סלסלת אביב

בניגוד לחופשים האחרים, בהם היה בי פרץ יצירתיות, החופש הזה היה בעיקר פרץ עייפות. אירחתי את הסדר, וזה דוקא היה נחמד. הילדים בחופש שנראה כאילו אינו נגמר. בחו״ל המועד עבדתי, כך שלא היה לי המון זמן פנוי. ובכל זאת קצת עבודת כפיים לנשמה היתה חובה.

אז היתה איזו סלסלת עץ שכבר מזמן רציתי להכין. שום דבר מסובך מדי. פשוט רק הייתי צריכה להחליט שזהו, היום אני מכינה משהו.
את הפילטרים האלו שבהם השתמשתי בתמונות, יש לי באייפד - אפליקציה מעולה ממש שכבר לדעתי המלצתי עליה בעבר ונקראת SnapSeed. אומנם היא לא חינמית, אבל שווה כל דולר.
אז ככה, תיעוד הגימור של הסלסלה...

במצב עץ ערום, אחרי שיוף:

טכניקה שאני אוהבת ומרבה להשתמש בה. עוברים עם סמרטוט ספוג ב צבע דקים מגוון ושקוף (wood tint).
ממש לא צריך להתארמץ שזה יהיה מדוייק מדי. כל היופי הוא חוסר המושלמות של המוצר הזה וזה צריך להתבטא גם בצורה הצביעה. לפדנטים זו כנראה לא הסלסלה המתאימה.

 

ככה זה נראה אחרי שעברתי על הכל עם הצבע דקים.

עכשיו הגיע תורו של הצבע האקרילי. לשמחתי הרבה זכיתי להגיע להשקה של המניפה החדשה של טמבור וגם קיבלתי אותה במתנה. זו מתנה נפלאה כי:
א. אני עושה בה שימוש רב.
ב. היתה לי כבר מניפה ישנה של טמבור. ממש ישנה, משהו כמו 14 שנה. אבל החדשה היא מופלאה עם המון המון גוונים ותתי גוונים. מי שעושה שימוש ניכר בצבע, שווה מאוד שירכוש לו אחת בטמבוריה הקרובה.

אחד הצבעים המנצחים שרקחו לי מהמניפה הזו לאחרונה הוא Moody Mist 90114P זהו מן תכלת בהיר עם נטייה חזקה לאפור. יוצא מושלם. מי כמוני יודעת שלא קל לקלוע לגוון טוב. גם כשיש מניפה.

 הסלסלה עם הדיירים החדשים והאביביים שלה

 

ומונחת במקומה החדש (והזמני, עד ששולחן האוכל שלי יגיע)

מקווה שהיה לכם פסח טוב ונעים, עכשיו חוזרים לשגרה (וגם לספירת הקלוריות...)

אלין.