חזרנו לא מכבר מטיול של שבועיים, בגרמניה, עם הילדים, יש לנו אינספור חוויות ממקומות יפיפיים ולקוחים חד משמעית מהאגדות. למרות שהבלוג שלי הוא בעיקר על יצירה, אני שמחה להעביר לכתב את סיפור הטיול שלנו, המסלול, ההמלצות, התמונות, ההתרשמויות. אולי בעתיד זה יקל על מישהו בתכנון הטיול.
מכיון שבילינו 15 יום במדינה האירופית היפיפייה הזו, כמובן שלא אוכל להקדיש פוסט לכל יום (למרות שממש בקלות הייתי יכולה לכתוב ולהראות על כל יום), אז אני מחלקת את זה לכמה ימים כל פעם. ול- highlights של הטיול..ונראה איך ילך. כל מקומות הלינה שבחרתי בהם היו נמצאו כמצויינים ואני ממליצה עליהם בחום. יש כמויות אדירות של צימרים ומלונות בכל המסלול הזה ולמי שמתכנן טיול נורא קל ללכת לאיבוד מרוב אפשרויות.
שבוע ראשון
תחילתו של הטיול בשדה התעופה של מינכן. נחתנו די מוקדם בבוקר (9:00) מה שאפשר לנו לנצל את רוב היום. בגדול תכננתי טיול שאינו מעגלי, וגם לא טיול כוכב. במהלך הטיול דגמנו את דרום גרמניה מצידה המזרחי בבואריה ועד ליער השחור. מדובר באי אלו מאות קילומטרים כך שתכננתי 4 נקודות עצירה כל פעם לכמה לילות. הכלל שהנחה אותי היה, שום נסיעה שאורכת יותר משעתיים. בפועל נתקענו פעם אחת בפקק/עומס יום ראשון ולכן שעתיים נסיעה הפכו ל- 4 שעות, נו..גם אותן הצלחנו להעביר בנעימים.
זו מפת הטיול שלנו, גמענו 1500 ק"מ בקירוב, בכל המקומות המופלאים האלו נוף בלתי נשכח, בתים מקסימים, ירוק, ירוק, ירוק והמון מים זורמים.
אז נקודת הלינה הראשונה שלנו היתה בעיירה מקסימה, ממוקמת בין הרים ונקראת Ruhpolding. צימר חמוד שבבעלות משפחה חמימה ולבבית: http://www.traunbachhausl.de. זו נקודה מאוד נוחה ונגישה לצאת ממנה לטיולים באיזור בוואריה ואיזור הגבול האוסטרי.
הימים הראשונים שלנו נראו יותר כמו פברואר מאשר אוגוסט. גשם שוטף וקררר. זהו איזור מאוד הררי (האלפים) ולכן מזג האויר היה בהתאם. הביקור הראשון שלנו היה במכרות המלח בברכטסגאדן. הייתי במקום הזה סה"כ 3 פעמים בחיי , הפעם האחרונה היתה לפני 10 שנים. מדהים איך הם שידרגו את החוויה הזו מאז. הסיור כולל כל מיני "הפתעות" ומתחיל בלבישת בגדי כורים. היה מרתק וכייפי ביותר. מכיון שלא ניתן לצלם במכרות, אין לי פה תמונות לחלוק.
מכאן המשכנו ל- konigsee, אגם המלכים. זהו אגם שנמצא בנקודה הכי גבוהה בגרמניה, מימיו תכולים ונקיים להפליא. מאוד מאוד שומרים פה על הטבע (הלוואי עלינו). למרות היום הגשום, היה אפשר להתרשם מהעוצמות של המקום. הטיול כולל שיט בסירה לאי בו נמצאת כנסיה (ויתרנו על הכניסה לטובת טיול רגלי ביער). באי עצמו מבחר מסלולי הליכה. יופי ושקט שאין כדוגמתו. לסיום הספקנו בשנייה האחרונה לאכול במזנון הפורלים שנמצא במקום ואוטוטו סגר את היום.
וזה המקום המושלם למשחקי מחבואים ביער
את היום השני בילינו בזלצבורג הנהדרת. עיר קטנה יחסית עם מרכז עתיק ויפה. כמובן ידועה בשל היותה עיר הולדתו של מוצרט. טיול רגלי, ספונטני לחלוטין בסמטאות העיר.
שלטי הברזל המקושטים הללו מונפים בפתחה של כל חנות. כמה יפה.
ואחד הדברים הנוספים שזלצבורג ידועה בהם: ביצי הפסחא המקושטות. חלון ראווה של חנות שלמה שמוקדשת לקישוטי פסחא וחג המולד.
לקראת אחה"צ שמנו פעמינו לארמון הלברון Schloss Hellbrunn הנמצא מרחק נסיעה של 15-20 דקות ממרכז העיר. לחבר'ה שלי לא סיפרתי על מהות המקום. רק שזה ארמון של הארכיבישוף של זלצבורג עם גנים מאוד יפים. השמחה וההפתעה שלהם היתה רבה כשהם גילו כי גני הארמון הזה כולם מלאים בטריקים ומשחקי מים. הכל נבנה ב1600, ולכן כל המשחקי מים המופלאים ומלאי ההומור האלו פועלים בצורה מכנית. דוגמא אחת (את השאר אשמור בסוד כדי לא להרוס למי שיבקר בעתיד) היא שולחן הגינה מסביבו כסאות לאורחיו של המארח וכסא ראשי למארח עצמו. כאשר כל האורחים התיישבו סביב השולחן היה מפעיל הארכיבישוף מתג ושפריצים של מים היו מרטיבים את כל הכסאות על יושביהן. כולם, חוץ מכסאו של הארכיבישוף עצמו, שכנראה היה מתפקע מצחוק. הוא היה כנראה איש מלא הומור שלא לוקח עצמו ברצינות מדי.
אחרי הסיור המודרך במקום, ניתן לטייל בגנים שמסביב לארמון. יש גן משחקים לילדים שיכול להעסיק אותם לשעות. והכל אל מול ההרים האימתניים שמסביב לזלצבורג.
מזהים את הנקודה הצהובה על המשטח הירוק הענק הזה.??
היום האחרון באיזור כלל עלייה ברכבל לאחת מפסגות ההרים הגבוהים שבאיזור (~1650 מטרים). הרכבל שעולה בזוית מפחידה במיוחד...וענן שכיסה את הפסגה כך שממש הרגשנו שאנחנו בשמיים. פחד אלוהים אם אתם שואלים אותי 
כאן גיליתי שבעלי היקר הוא חובב הרים...הוא היה פשוט בעננים. תרתי משמע.
כאן גיליתי שבעלי היקר הוא חובב הרים...הוא היה פשוט בעננים. תרתי משמע.
וגם על הדרך לנקודה הבאה שלנו, עשינו את פארק הפיות שב- ruhpolding. זה פארק קטן וחמוד שמומלץ לילדים קטנים (נגיד עד גיל 8-9). אלה עשתה שם חיים משוגעים. הפארק במיקום אלוהי, ממש בתוך יער עבות וקסום, כך שאפילו לא ניתן לראות אותו עד שאתה לא ממש מגיע לכניסה. כל מיני רכבות קטנות, בתי פטריות, תאטרון בובות, טרמפולינות וכו'.
פה גילינו את "בעיית הדבורים" 
. אולי זו לא באמת בעייה. לי זו היתה בעיה גדולה. גרמניה שורצת דבורים שזה לא יאומן. כאלו שכל הזמן מסביבך. כמובן מכיון שהילדים שלי מתוקים במיוחד 
, הן היו מסביבם כל הזמן! אוף! נכון שדיברו על זה שהדבורים נעלמות מהעולם...ושבארה"ב הן ממש קטנות במספרים...אז הנה התשובה! כולן היגרו לגרמניה. נסו לאכול גלידה במדינה הזו בקיץ...
. אולי זו לא באמת בעייה. לי זו היתה בעיה גדולה. גרמניה שורצת דבורים שזה לא יאומן. כאלו שכל הזמן מסביבך. כמובן מכיון שהילדים שלי מתוקים במיוחד , הן היו מסביבם כל הזמן! אוף! נכון שדיברו על זה שהדבורים נעלמות מהעולם...ושבארה"ב הן ממש קטנות במספרים...אז הנה התשובה! כולן היגרו לגרמניה. נסו לאכול גלידה במדינה הזו בקיץ...
האיזור הזה באמת קסום, מלא בבתי עץ כפריים ויפים. הנה כמה דוגמאות
מכאן המשכנו לעיירה גארמיש-פאטרקיכן. ששוכנת למרגלות הר הצוקשפיץ. העיירה ידועה בעיירת נופש חורפית ובה התקיימו משחקי החורף האוליפיים לאחרונה (סקי וכדומה). הזמנו מראש צימר מקסים ומומלץ בחום. תראו כמה סטייל כפרי במקום הזה. (http://www.fiakerhof.de/en/fiakerhof.html). אני לא יודעת אם התמונות מצליחות להעביר טוב מספיק כמה החדר שקיבלנו (שכלל אח, ויציאה לגינה קטנה ומטופחת, טלבייזיה ענקית ומטבח מצוייד להפליא והכל הכל בטוב טעם).
גארמיש היתה ללא ספק אחד המקומות שבהם נהננו הכי הרבה. עשינו כמה מסלולי הליכה שעליהם אפרט תיכף. טיילנו במרכז העיירה המקסים שבו חנויות חמודות
אכלנו מ-ע-ו-ל-ה אוכל בווארי מסורתי, ימי השמש ועם זאת מזג אויר של 19 מעלות הפכו את המקום לאחד מהאהובים עלינו. מסביב לעייריה אינספור מסלולי הליכה לא מהעולם הזה. הכל באוירה אלפינית - ירוק, פרחים, הרים ומים בנחלים. מה עוד צריך ??
מסלול ההליכה הראשון שעשינו נקרא Schleier falls. לא ידעתי שמדובר ב- 3 ק"מ הליכה לכל כיוון ודי גיליתי את זה כשהגענו לשם. אבל המאמץ הפיזי של הליכה בשטח מיוער עם גשרי עץ בדרך ירידות תלולות וכמובן עליות תלולות, השתלם כי זו היתה חוויה מופלאה. זה לא קל לעשות את המסלול הזה עם ילדים בני 3 ו- 7 , אבל תוך כדי הליכה סיפרנו להם על עמי ותמי ואגדות דומות שמקורן ביערות וזה הקל על כל הסיפור.
בדרך למסלול היו עיכובי תנועה
מתחילים את הצעידה
מגוון של
נופים שונים בדרך
ועד למפלים המיוחלים. אל תצפו למצוא מפלי הניאגרה. אלו מפלים צנועים בגודלם ועם זאת שווים את כל הטרחה.
המסלול השני באיזור הוא ה- Partnach Gorge. זהו נקיק שדרכו עובר נחל או אולי נהר בעוצמות מטורפות. המסלול פתוח חורף וקיץ. יש מגוון אפשרויות שם של מסלולים ארוכים וקצרים. הרעיון שאתה הולך לאורך הנקיק חלק מההליכה עוברת ממש במנהרות חצובות בצלע ההר. יש גם גשר תלוי בגובה של 70 מטר (אליו לא הצלחנו להגיע כי ההליכה אליו דורשת ממש ציוד הליכה וכמובן לא ניתן לעשות עם ילדים). קצת לא ברור מאליו למצוא את המקום. צריך לחנות בחנייה של אצטדיון הסקי של גארמיש (איפה שרואים מקפצת סקי בגובה מטריד) וללכת משהו כמו 20 דקות הליכה עד לכניסה לאתר.
אני אתן לתמונות לדבר, כי המקום הוא לא כמו שום דבר אחר שראיתי בעבר
המשך לפוסט הזה יכתב בקרוב. יש עוד המון המון חוויות לחלוק.
), הצבעוניות, האנשים, המוזיקה ההודית, המקדש. וואו - זה היה יותר מדי לבחורה כל כך מערבית שכמותי. נהנתי והסתובבתי פעורת פה במשך היום. אבל נראה לי שהודו זה לא בשבילי. בלי להעליב אף אחד זה נראה מעניין ואחר...ויותר מדי אחר. נכנסתי לשוק תרבותי. אני מסתובבת ברחוב ואני נראית ומרגישה שם הכי הכי זרה בעולם. בנסיעות "המערביות" שלי, אני מרגישה בנוח. פה....אתה מרגיש מאוד שונה. מדי פעם אתה נתקל באיזה יצור מערבי כמוך...מסתכלים אחד על השני עם חיוך. מן אחווה מוזרה כזו. בחיי שזו התחושה.
