בפוסט הקודם כבר התוכוננו לעזוב את איזור אגם קונסטנאץ לכיוון היער השחור.
הילדים ציפו בכליון עיניים לקראת החלק הזה, כי הוא כמובן כלל את פארק אירופה המדהים (הגדול בגרמניה ואולי באירופה?). היער השחור ידוע בכך שהוא המקור להרבה מאוד אגדות ילדים, האחים גרים ואנדרסן שאבו את ההשראה שלהם מהאגדות הפולקלוריות של המקומיים. רק אחרי שממש מסתובבים בעיירות וביערות פה, אפשר ממש לדמיין את כיפה אדומה, הנזל וגרטל וכו'.
נקודת העצירה הראשונה שלנו היתה באגם Titisee - אגם חמוד ויפיפיה שנמצא במרכז-דרום היער השחור. הגענו מאוד מאוד מוקדם (לפני שהמוני התיירים הגיעו), נהננו משיט בסירת פדלים, אכילת תותים ופטל שלא מהעולם הזה, גלידה מעולה בתחילת המדרחוב לצד האגם וגם...נפלתי על שוק פשפשים שהתאגד לו שם. חזרתי עם הצלחות היפות האלו שעולה כמה גרושים.
אגם טיטיסיי - קטן אבל קסום
המסלול הידוע בשווארצוולד (יער שחור בגרמנית) הוא "דרך השעונים". המקום הוא מקום הולדתם של שעוני הקוקיה הידועים ויש מספר עיירות שנחשבות "נקודות ציון" בייצור שעוני הקוקיה. בעיירה הראשונה Furtwangen מצוי מוזיאון השעונים הלאומי. נסענו לשם, המקום נראה ממש כעיירת רפאים. לא היתה נפש חיה ברחובות, מה שלא עשה לנו ממש חשק להתחיל לחפש את המוזיאון הזה. אומרים שהוא טוב, אני לא יכולה להעיד.
משם המשכנו בנסיעה רצופה לכיוון טריברג. טריברג ידועה בשל המפלים שלה וכן היא נגועה ב"עודף" תיירותיות. זה המקום לקנות שעון קוקיה, אבל עם זאת לשים לב היטב למה אתם קונים. לצערנו הרב, היצרן האסייתי חדר גם לפה ויש המון שעונים שעשויים בסין ואין להם שום קשר ליער השחור. מי שרוצה שעון קוקיה אמיתי שגולף ביד, יאלץ להפרד לפחות מכמה מאות שקלים. אנחנו חשבנו שזה שווה ולכן חזרנו הביתה עם התוספת הזו:
החברה החמודה שחיה בשעון יוצאת החוצה כל חצי שעה להגיד לנו "קוקו".
דילגנו על המפלים בעיקר כי היה עמוס בתיירים והאמת שאחרי המפלים והנקיק היפים שראינו בגארמיש, היינו בספק אם משהו ירשים אותנו יותר.
ברגע האחרון החלטנו שלני שניסע לאיזור פרייבורג לצימר שלנו, נעבור דרך טודנאו Todnau. שם יש מגלשה אלפינית ידועה שאורכה 3.5 ק"מ! הגענו לשם ממש בשנייה האחרונה. אחרינו כבר לא נתנו לאנשים לעלות יותר (אני חושבת שהשעה היתה 17:00). נאלצתי לשקר ולהציג את אלה כבת שלוש אבל "מאוד קטנה בגודלה" כדי לשכנע את האישה בכניסה לתת לה לעשות את הגלישה איתי.
זה היה כל כך שווה! נהננו בטירוף, למרות שזה נגמר ממש צ'יק צק. הנה כמה תמונות להראות את סדר הגודל של המגלשה הזו. (רואים את הגברים שלי תלויים בין שמיים לארץ?)
צילומים מכסא הרכבל
ואז שמנו פעמינו לכיוון פרייבורג. א-ב-ל, בדרך הוסטנו מהמסלול כאשר תוך כדי נסיעה הבחנו במפלי טודנאו המרהיבים. פה לא היתה ברירה והיינו חייבים לצאת לכיוונם. עצרנו את הרכב ואחרי הליכה ביער של דקות ספורום הגענו אליהם.
במקום חיכו לנו כסאות נוח ענקיים מעץ שקובעו לאיזה סלע כדי לאפשר לאנשים לנוח ולהרגע ממש מתחת למפלים המהפנטים האלו. מיותר לציין שאין ולו גרגיר מיקרוסקופי של ליכלוך באתר הזה (ובכל האחרים גם כן). הנקיון והסדר הזה פה ממש ראויים להערכה.
ועכשיו אנחנו כבר באמת בדרך לפרייבורג 
פרייבורג היתה עמוסה לחלוטין כאשר עשיתי את ההזמנות למלון ולכן החלטתי להתמקם מחוץ לעיר. בחירה נבונה, כי היה לנו חדר מקסים במלון משפחתי מסורתי כזה והמיקום היה מאוד נוח לכל הטיולים שעשינו באיזור. במלון יש גם מסעדה מעולה של אוכל גרמני מסורתי. לא זול, אבל איכותי מאוד. המסעדה היתה מלאה עד אפס מקום כל ערב. המלון/צימר נמצא בעיירה Gloterttal ונקרא Zum Kreuz ואני ממליצה עליו בחום. ארוחת הבוקר מפנקת, הם "בנויים" לילדים קטנים החדר נקי וכייפי ו...היה אינטרנט חינם שזה ממש לא טריוויאלי.
אחרי שינה טובה טובה מכל המסע הזה שסקרתי (הכל היה ביום אחד, אבל דווקא לא הרגיש לחוץ בכלל), היום הבא הוקדש לפארק אירופה. אוי, איזה מקום מדהים זה! בחיי שאני התרגשתי לפני עוד יותר מהילדים. כמישהי שמאוד אוהבת פארקי שעשועים, הרגשתי שאני מקבלת את הממתק שלי גם. בעלי היקר לעומתי, סולד מהמקומות האלו. ההפתעה היתה שבסוף היום הזה...לא עוד! הוא פשוט כל כך נהנה ואפילו אזר אומץ לעלות על כמה מהמתקנים מהמפחידים בעולם.
אני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל. הגענו מוקדם, אבל לא מספיק מוקדם כפי שציפיתי, כי כבר החננו בסוף העולם. אחרי הליכה של 10 דקות לשער הפתיחה, נכנסנו לעולם שכולו פנטזיה. לא ידענו לאיזה כיוון להתחיל ללכת בכלל. הייתי פה בערך לפני 20 שנה והפארק חימש עצמו (כלומר רוצה לומר: גדל פי חמש בערך). מדהים איך שהם המשיכו וטיפחו, וחידשו ולא השאירו את אותן הבובות מלפני 20 שנה...כמו שלפעמים רואים פה ושם באטרקציות בארץ. המקום בעקרון מחולק לפי ארצות כשכל איזור מעוצב ברוח המדינה אותה הוא מייצג. הנה יוון ורוסיה לדוגמא.
*
גם החנויות והמסעדות שיש בכל "מדינה" מוכרות דברים בהתאם למדינה אותה הם מייצגות.
מה לא היה פה? קרוסלות, רכבות הרים, שיט בסירות, הצגות, מתקנים לקטנטנים, ממתקים ופינוקים בכל פינה. הפארק בדרך כלל נסגר ב- 18:00 בקיץ והיינו מאוד בלחץ להספיק. זה מקום ענק והיה לי ברור שיהיה מאוד מאוד קשה לעשות הכל ביום אחד. לשמחתי יש קצת הגיון שם בהנהלה ולכן כאשר יש מספר מבקרים מסויים הם מאריכים את שעות הפתיחה ומודיעים על כך בלוחות המודעות שפזורים בפארק. אם יש עוד יותר אנשים, אז השעות מוארכות עוד יותר.
כך קרה שהיינו בפארק...מ- 09:00 ועד 20:30! כל היום הזה התרוצצנו בטירופים ולא נחנו שנייה. זה היה יום מתיש אךאך מלא תגמול.
אנחנו מתקרבים כבר לסוף השבועיים של הטיול הזה, אבל לא לפני שביקרנו בעוד 2 מקומות עיקריים פרייבורג וקולמאר.
קולמאר היא עיירה ציורית ומהיפות ביותר ששוכנת קרוב מאוד לגרמניה, בחבל אלזס שבצרפת (מרחק של משהו כמו 40 ק"מ מפרייבורג אם אני זוכרת נכון). אל תוותרו על המקום היפה הזה. מרוב שאהבנו חזרנו שום אחרי יום לארוחת ערב. על החבל ארץ הזה נלחמו לא מעט בהסטוריה והוא עבר ידיים לא מעט. חבל אלזס ידוע בשל היין שמייצרים פה וקולמאר היא הנקודה הדרומית של "דרך היין" הידועה.
בעבר היתה פה קהילה יהודית לא קטנה, וגם היום מסתבר חזרו לכאן לא מעט יהודים (אך לא כמו שהיה בעבר). היתה כאן אנטישמיות ופרעות בחבל הזה. במרכז העיר ישנה כנסיה מרשימה שנבנתה במאה ה- 12. אם מחפשים טוב טוב, ניתן לראות שיירים של האנטישמיות שהונהגה על ידי הכנסיה הנוצרית. היהודים, שבעבר תוארו בציורים ופסלים כשלראשם כובע משולו מחודד, "מעטרים" בשני פסלים את הכניסה בסיטואציה פוגענית ומעליבה במיוחד של בעילת חיה .
מעבר לעבר הלא מחמיא של המקום, העיירה הזו מלאה במסעדות, בתים צבעוניים ומושלמים, חנויות עם דברים יפים, ואוירה כייפית. הרבה מאוד מהבתים כאן נבנו במאה ה-14, בהחלט מרשים. הנה כמה דוגמאות לבתים הציוריים האלו:
בחלון הראווה הזה נתקלתי בדרך, אבל כמו שמדי פעם "משחק לי המזל" המקום היה סגור לכבוד חופשת הקיץ...יופי לי...
עדיין הצלחתי למצוא את ספלי האימייל האלו
סורי שאני מרעיפה עליכם תמונות, אבל ממש לא עמדתי ביופי של החלונות האלו
כמה יפה חלון שכולו פיפ? אבל לא צריך לנסוע עד לקולמאר בשביל זה כשיש לנו את אורית
יש פה גם שוק איכרים חמוד ומקורה. אכלנו שם אחלה ארוחת צהריים.
את היום הבא בילינו בבירת היער השחור, הלא היא פרייבורג. פרייבורג עיר סטודנטיאלית, תוססת, יפה ומלאת חיים. בדיוק בגודל המתאים - לא קטנה מדי ומצד שני לא מאיימת. מרכז העיר שסגור לתנועת רכבים (בכלל מדובר באחת הערים הכי ירוקות באירופה) מלא ברחובות קטנים עם מסעדות ומלא חנויות.
השוק שליד הכנסיה חמוד מאוד, הכי שווה ביום שבת בבוקר. דוכני הנקניקיות גם נבדקו על ידינו וקיבלו ציון 100. באיזשהוא שלב, הקטנטונת שלנו ארגנה לעצמה רכישה של סירת עץ והשתעשעה בהשטת הסירה בתעלות המים שעוברות ברכז העיר.
במרחק 12 ק"מ מהעיר יש חנות עם דברים מקסימים במיוחד. שימו 
פה. זה האנגר ענק של חנות אינטרנטית. מומלץ להגיע במיוחד.
פה. זה האנגר ענק של חנות אינטרנטית. מומלץ להגיע במיוחד.
הזמן חלף מהר, והנה הגיע היום האחרון. זה היה גם יום הנישואים ה- 10 שלנו, אז היה נחמד לחגוג אותו בטיול לנהר הריין. ככה בדרך לשדה התעופה בציריך.
את הבוקר האחרון התחלנו באיטיות וברוגע, השכמה מאוחרת, ארוחת בוקר ארוכה וונסיעה לכיוון ציריך.
בדרך עצרנו בעיירה השוויצרית השוכנת לצד נהר הריין. העיירה הזו מאוד מזכירה את קולמאר מבחינת הבתים, אבל היא לדעתי פחות יפה (למרות שהיא יפה בכל קנה מידה בפני עצמה). היה חם עד מאוד ונמאס לנו כבר מצעידות, אז החלטנו לפתוח את המזוודות, להוציא את בגדי הים ולקפוץ למי הריין הקרים יחד עם הגרמנים והשוויצרים. אני כמובן נשארתי יבשה על האדמה, אבל החבר'ה שלי עשו חיים במים הצלולים האלו.
משם המשכנו למפלי הריין בשפהאוזן. מקום תיירותי להחריד. לדעתי, ממש בקלות לוותר. עוד תהיתי לפני זה עם כדאי לוותר או לא, אבל בסוף נסענו כי העדפתי לבלות שם מאשר בשדה התעופה.
ידענו שכאשר נכנסים לשוויץ, צריך לקנות מדבקת אוטוסטראדה בסך 35 אירו. עכשיו, בעקרון בכלל לא היינו בשוויץ מלבד היום האחרון, וממש הרגיז אותי לקנות את המדבקה בסכום כזה. אז החלטתי שאני אגיד ל- GPS לנסוע בדרכים חלופיות. רק כשהגענו קרוב לשדה התעופה...היה נראה לי כל הסיפור חשוד מאוד כי אפילו בדרכים הצרות ושלא נראות כל כך מהירות, היה שלט שמעיד על דרך מהירה. כיאה לי,נלחצתי קשות.
רק אחר כך בארץ הסתבר שאין להם מצלמות למדבקות. פשוט אם שוטר עוצר אותך ואין לך מדבקה, אכלת אותה ובגדול. אותנו לא עצרו ולכן לא קרה כלום (ובאמת שבתמימות חשבתי שיש דרכים חלופיות), אבל לא כדאי לקחת סיכון, במיוחד לאור ההגדרה המוזרה שלהם ל"כביש מהיר" ובמיוחד אם נוסעים בתוך שוויץ ייותר מ- 10 הק"מ שאנחנו נסענו.
אגב, במהלך הטיול קניתי עוד שני ספרים מעולים, אם אתם במקרה נתקלים בחנות fnac בצרפת או בגרמניה, שווה לחפש אותם:
ובהזדמנות זו ברצוני גם להודות ל"מרצי", המרצדס המקסימה שליוותה אותנו לאורך כל הטיול, אירחה אותנו בכיף ובמהירויות שלא הכרנו, וגם סבלה את הילדים וכל הטינופת שהם עשו שם מאחורה. הלוואי והייתי יכולה לקחת אותך חזרה איתי, אבל כאן יש עלייך 100% מס....אז זה לא ממש אפשרי. אנחנו בטוח נתגעגע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה