אני מתחילה עם מה שיצרתי לאחרונה. ומשם מתחיל פוסט על טיול ירושלמי שכזה.
עשינו קצת שינויים בסלון. "שינויים"...כולה הזזתי רהיט מפה לשם. נוצר צורך לארגן את כל ענייני הטכנולגיה: ממיר, wii וכדומה. הדוגמא הכללית מהספר שאני מאוד אוהבת, של Ana White. שיניתי קצת את צורת המגירות.
האתגר האמיתי פה, תאמינו או לא, היה המסילות של המגירות. ירקתי דם על זה. כמות הכיוונונים שהייתי צריכה כדי להביא את המגירות למצב ישר היתה אינסופית. אני חושבת שפירקתי והרכבתי את המסילות לפחות 10 פעמים אם לא יותר. בסוף זה הצליח.
הידיות קרמיקה האלו מאנתרופולוגי. קניתי אותן בביקור האחרון שלי בארה"ב. אני מאוהבת בהן!
היה לי חשוב לא ליצור איזה רהיט גושי כזה שיתפוס נפח מתחת לטלביזיה. אני לא אוהבת "מקדשי טלביזיה" ולכן הטלביזיה שלנו על קיר קטן ובפינה.
וסתם עוד מבט על הסלון. בתמונה מימין יש מנורת רגל שאני הכנתי מצינורות ברזל של אינסטלציה. האהיל עצמו מאי ביי. והכי יפה היא הנורה עצמה. בודאי נתקלתם בנורות ליבון של פעם...נורת אדיסון. אז כזו היא. והיא נותנת המון אוירה.
ועכשיו לעיקרו של הפוסט.
השבת שעברה היתה חורפית במיוחד אבל לא התחשק לנו להשאר בבית. מצד שני, לאן כבר אפשר לטייל ביום שכזה? ואז החלטנו לנסוע לירושלים. אנחנו לא מכירים את העיר טוב והאמת שגם בעלי, כמוני, הרגיש שאנחנו לא יודעים מספיק על עיר הבירה המדהימה שלנו. תמיד אנחנו נוסעים לירושלים (לא שזה קורה בתדירות גבוהה) עם המון חשש כי אנחנו מסתבכים בדרך ולא יודעים לאן ללכת ובכלל יש לי מן חוסר בטחון לא ברור בעיר הזו. בעבר הייתי נוסעת לירושלים לפחות פעם בשבוע לצורכי עבודה. הייתי מגיעה למרפאה בעיר ולא משנה שכבר שנה כל שבוע אני שם, 90% מהפעמים הייתי טועה בדרך. ומגיעה למקומות פחות סימפטיים.... היתה לי נסיעה אחת שנגמרה במחסום בעטרות (תודה לאל) אבל הדרך עד לשם היתה רצופה בהסטריה קלה, כי כל מה שהיה מסביבי זה חומה ענקית ומלא כפרים ערביים, זו היתה תקופת 2001-2002 לא שקט במיוחד. בקיצר אלו החוויות עבודה שלי מירושלים.
עיריית ירושלים מציעה סיורים חינם (!) למסלולים שונים בעיר, מועברים על ידי מורי דרך מוסמכים. כל יום שבת ב- 10:00 יוצאים מכיכר ספרא לא משנה אם יש גשם, שלג או שמש הסיורים יוצאים. הגענו לכיכר ולא היתה נפש חיה, הייתי בטוחה שאנחנו לבד, בנתיים גילינו בפינה את המיצב המעניין וההומוריסטי שנקרא כריות מישוש.
כן, כן...זה נראה כמו, אבל זה בטון!
הילדים נהנו שם (ואני נחבטתי מהפינות )
הסיור אותו בחרנו (ויש לפחות 4 אפשרויות שונות) נקרא מממילא לאל אקצא. למדנו ממש המון בזמן הזה, דברים שבכלל לא ידעתי. הידעתם שחומות העיר העתיקה הן בסה"כ בנות 500 שנה? אני הייתי בטוחה שהרבה יותר? הידעתם שרחבת הכותל היתה שכונת המוגרבים בעבר וכל הרחבה הזו שוטחה? השער המוגרבים בכלל נמצא לא בגובה הרצפה אלא על החומה עצמה, למעלה. הידעתם שכיפת הסלע היא בכלל לא "המסגד", ומסגד אל אקצא (הפחות מרשים) הוא בכלל זה שעומד במזרחה? בקיצר, אולי אני פשוט בורה בעינייני ירושלים, אבל המידע הזה היה לי מאוד חדש. חדש ומעניין.
היה יום סגרירי מושלם לתמונות
אין לנו הרבה תמונות של ארבעתינו ביחד, אז כבוד ;-)
אח, השוק השוק....מיץ רימונים טרי ותירס חם לילדים, תה מרווה לנו.
ארוחת צהריים ב"סדנא", מקום נעים וטעים עם שירות מצויין
התפקיד של יונתן הוא תמיד: בחירת הקינוח
שובבים האלו...
זו היתה שבת מצויינת. נראה מה נבשל לשבת הזו...
עשינו קצת שינויים בסלון. "שינויים"...כולה הזזתי רהיט מפה לשם. נוצר צורך לארגן את כל ענייני הטכנולגיה: ממיר, wii וכדומה. הדוגמא הכללית מהספר שאני מאוד אוהבת, של Ana White. שיניתי קצת את צורת המגירות.
האתגר האמיתי פה, תאמינו או לא, היה המסילות של המגירות. ירקתי דם על זה. כמות הכיוונונים שהייתי צריכה כדי להביא את המגירות למצב ישר היתה אינסופית. אני חושבת שפירקתי והרכבתי את המסילות לפחות 10 פעמים אם לא יותר. בסוף זה הצליח.
הידיות קרמיקה האלו מאנתרופולוגי. קניתי אותן בביקור האחרון שלי בארה"ב. אני מאוהבת בהן!
היה לי חשוב לא ליצור איזה רהיט גושי כזה שיתפוס נפח מתחת לטלביזיה. אני לא אוהבת "מקדשי טלביזיה" ולכן הטלביזיה שלנו על קיר קטן ובפינה.
וסתם עוד מבט על הסלון. בתמונה מימין יש מנורת רגל שאני הכנתי מצינורות ברזל של אינסטלציה. האהיל עצמו מאי ביי. והכי יפה היא הנורה עצמה. בודאי נתקלתם בנורות ליבון של פעם...נורת אדיסון. אז כזו היא. והיא נותנת המון אוירה.
ועכשיו לעיקרו של הפוסט.
השבת שעברה היתה חורפית במיוחד אבל לא התחשק לנו להשאר בבית. מצד שני, לאן כבר אפשר לטייל ביום שכזה? ואז החלטנו לנסוע לירושלים. אנחנו לא מכירים את העיר טוב והאמת שגם בעלי, כמוני, הרגיש שאנחנו לא יודעים מספיק על עיר הבירה המדהימה שלנו. תמיד אנחנו נוסעים לירושלים (לא שזה קורה בתדירות גבוהה) עם המון חשש כי אנחנו מסתבכים בדרך ולא יודעים לאן ללכת ובכלל יש לי מן חוסר בטחון לא ברור בעיר הזו. בעבר הייתי נוסעת לירושלים לפחות פעם בשבוע לצורכי עבודה. הייתי מגיעה למרפאה בעיר ולא משנה שכבר שנה כל שבוע אני שם, 90% מהפעמים הייתי טועה בדרך. ומגיעה למקומות פחות סימפטיים.... היתה לי נסיעה אחת שנגמרה במחסום בעטרות (תודה לאל) אבל הדרך עד לשם היתה רצופה בהסטריה קלה, כי כל מה שהיה מסביבי זה חומה ענקית ומלא כפרים ערביים, זו היתה תקופת 2001-2002 לא שקט במיוחד. בקיצר אלו החוויות עבודה שלי מירושלים.
עיריית ירושלים מציעה סיורים חינם (!) למסלולים שונים בעיר, מועברים על ידי מורי דרך מוסמכים. כל יום שבת ב- 10:00 יוצאים מכיכר ספרא לא משנה אם יש גשם, שלג או שמש הסיורים יוצאים. הגענו לכיכר ולא היתה נפש חיה, הייתי בטוחה שאנחנו לבד, בנתיים גילינו בפינה את המיצב המעניין וההומוריסטי שנקרא כריות מישוש.
כן, כן...זה נראה כמו, אבל זה בטון!
הילדים נהנו שם (ואני נחבטתי מהפינות )
הסיור אותו בחרנו (ויש לפחות 4 אפשרויות שונות) נקרא מממילא לאל אקצא. למדנו ממש המון בזמן הזה, דברים שבכלל לא ידעתי. הידעתם שחומות העיר העתיקה הן בסה"כ בנות 500 שנה? אני הייתי בטוחה שהרבה יותר? הידעתם שרחבת הכותל היתה שכונת המוגרבים בעבר וכל הרחבה הזו שוטחה? השער המוגרבים בכלל נמצא לא בגובה הרצפה אלא על החומה עצמה, למעלה. הידעתם שכיפת הסלע היא בכלל לא "המסגד", ומסגד אל אקצא (הפחות מרשים) הוא בכלל זה שעומד במזרחה? בקיצר, אולי אני פשוט בורה בעינייני ירושלים, אבל המידע הזה היה לי מאוד חדש. חדש ומעניין.
היה יום סגרירי מושלם לתמונות
אין לנו הרבה תמונות של ארבעתינו ביחד, אז כבוד ;-)
אח, השוק השוק....מיץ רימונים טרי ותירס חם לילדים, תה מרווה לנו.
Message for the Welch family: Stew and Elizabeth
- Next time...the sign below...in the middle will be bought for you! you know
which one I mean
ארוחת צהריים ב"סדנא", מקום נעים וטעים עם שירות מצויין
התפקיד של יונתן הוא תמיד: בחירת הקינוח
שובבים האלו...
זו היתה שבת מצויינת. נראה מה נבשל לשבת הזו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה